שני אירועים חשובים העניקו לתלמידיו של ישוע תמריץ עצום לאחר שאדונם מת על הצלב. הראשון היה תחייתו של ישוע מן המתים והכרזת אדנותו והשני היה צליחתה של רוח הקודש. צליחתה של הרוח ושכינתה בלב אלה ששייכים למשיח והולכים אחריו הייתה המאפיין שייחד את הקהילות המשיחיות הראשונות.
מבחינתו של שאול השליח, משיחיים הם אנשים שרוח הקודש שוכנת בהם ומשמשת ככוחו הפעיל של אלוהים המאפשר להם לנהל "חיים חדשים", חיי יושר וצדקה בעיני אלוהים. מבחינתו של שאול השליח, שכינתה של רוח הקודש היא ראשיתו של תהליך הישועה. רוח הקודש מדריכה את המשיחיים (אל הרומים ח 14) בדרכים מוחשיות מאוד.
גם לוקס התייחס לצליחתה של רוח הקודש עלי אדמות כאל נוכחותו של אלוהים בקרב בני אדם. רוח הקודש צלחה בחג השבועות בעקבות עלייתו של ישוע המשיח למרום: ישוע, אדון הכול, שלח את כוחו כדי להפוך אותנו לבריאה חדשה ולאפשר לנו לעשות דברים חדשים ואחרים.
לוקס תיאר את ראשיתה של הקהילה. שאול, מצד שני, התייחס לקהילה מבוססת שבאותו שלב כבר הכירה טוב יותר את פעולתה של רוח הקודש במאמינים הן כפרטים והן כקהילה. לוקס התייחס לצליחתה של הרוח כפי שהיא נראית מבחוץ. שאול השליח התייחס אל פעולתה הנצחית של רוח הקודש, הן בפרט והן בקהילה. לוקס התמקד בעיקר בשליחותה של רוח הקודש ובהעצמתם של המאמינים כשהקהילה נולדה; שאול השליח הרחיב את הדיבור על השפעתה של רוח הקודש על הקשר של הפרט עם אלוהים ועם הזולת.
הן שאול והן לוקס האמינו שהישועה קשורה קשר אמיץ לא רק לדמותו ולפעולתו של המשיח אלא גם לצליחתה של הרוח ולשכינתה ופעולתה המחדשת בלבו של המאמין. עלינו לנהל את חיינו באופן שמבטא את דמותה ופריה של רוח הקודש בחיינו, כדי שלאמונה שלנו תהיה השפעה רבה יותר. עלינו להראות את האהבה והענווה הנובעות מרוח הקודש.