בימינו יש כביכול נביאים רבים, ואנחנו שומעים על נבואות שונות מפה ומשם. לפעמים אנחנו נבוכים ולא יודעים אילו נבואות נכונות ואילו אינן. אותם נביאים מצהירים: "רוח אלוהים אומרת לך..." או "אלוהים מדריך אותך לעשות כך ולומר כך...".
התלמידים בצור אמרו לשאול השליח לא לעלות לירושלים, והרוח גילתה לו באמצעות אגבוס מה עומד לקרות לו בירושלים. למרבה הפלא, שאול השליח אמר להם שהוא מוכן לא רק להיאסר, אלא גם למות בירושלים למען שם ישוע. הם לא הצליחו לשכנע אותו להתרחק מירושלים.
מה שמושך את תשומת לבי בסיפור הוא גישתם של האנשים השונים שניבאו לשאול. הם לא התווכחו כדי להוכיח את צדקתם ולא ניסו להגן על שמם, אלא התמסרו לרצון אלוהים.
גם שאול השליח התמסר לרצון אלוהים ונכנע לו. הוא ידע מהו רצון אלוהים בנוגע אליו והיכן אדונו רצה שיהיה. המעמד היה מכאיב, אבל שאול השליח היה נחוש בדעתו ללכת בעקבות הקריאה של אלוהים, וזאת למרות כל הנבואות שקיבל. קריאתו של אלוהים הייתה חשובה לו יותר מביטחונו האישי ונוחיותו.
אם כל אחד מאתנו היה יודע עד עמקי נשמתו מה אלוהים רוצה להגשים בחייו, דבר לא היה מרתיע אותו והוא היה מגשים בנחת את קריאתו של אלוהים בחייו.